חדשות שיט - עמוד הבית
Switch Language to English מודעות לוח - יאכטות - אפשרויות פרסום ספריית מאמרים בנושא שיט הפניית שאלות למומחי שיט אינדקס אתרי השיט של ישראל ואתרי שיט עולמיים מזג אויר במזרח הים התיכון מרינות במזרח הים התיכון אינדקס מקצועות השיט פורום שיט וימאות


ספריית מאמרי שיט

 
נושאי המאמרים : מצבי חרום והצלה
 

מד-רד ראלי והדרגון לאנס - הגיע זמן לכתוב

 

מאת: עמוס לוית

לקח לעמוס לויט ממשתתפי המד- רד- ראלי 2005 וצוות היאכטה דרגון לאנס, כמה חודשים כדי לעכל, לשקול ולכתוב כתבה מרתקת זאת. עדות מגוף ראשון על אירוע דרמטי שמובא בזאת לקוראי ה- Sailing News

אוירה חגיגית לזינוק

התזמורת ניגנה על רציף המרינה בתל-אביב. המולה רבה ליוותה את בדיקת המשטרה, אבל האווירה הייתה חגיגית והתחושה היתה שיוצאים לאירוע מיוחד. בין הבילוי על הרציף להמתנה לשוטרי משטרת הגבולות התארגנו ביאכטה. כל אחד ותיקו, כל אחד ותאו.

מאיר הביא תיק אטום ואדום, כדי לארגן בו תיק נטישה. הפקדנו בתיק כל אחד את הדברים החשובים באמת. ניירת, כסף ותרופות. נקבע שאני אחראי לקחת את התיק איתי במקרה של נטישת אמת.

ברקע לכל ההתארגנות במרינה, המשיך הים לעלות. מאז שיצאה היאכטה הראשונה עברו כבר שעתיים והמשטרה עדיין לא הגיע לבקורת המסמכים ב"דרגון לאנס". אנחנו מסתובבים חסרי מעש על הסיפון. קצת מסתכלים סביב, קצת מדברים עם האנשים על היאכטות השכנות. סוף סוף הם הגיעו, נעמדנו כמו מסדר מלחים על הסיפון, האורחים האחרונים ירדו מהיאכטה. השוטרת עשתה סיבוב בסירה הפקידה את הפספורטים בידי הסקיפר, איחלה לנו מסע נעים וירדה. שחררנו חבלים והתחלנו לצאת. גלי החוף היו כבר גבוהים מאד. פתחנו את החלוץ עוד לפני שהחרטום יצא את ההגנה של המזח. חיכינו לרגע רגוע בין התקפות הגלים ויצאנו. במאמר מוסגר הייתי אומר שביום רגיל אולי לא היינו יוצאים לגלי חוף שכאלה, אבל כבר אמרתי שיצאנו ל"אירוע מיוחד".

אחרי היציאה הדרמטית מהמרינה, ההפלגה מתל-אביב לפורט-סעיד עברה די בנעימים. בערך בשעה 2100 הים נרגע ויחד איתו מחלת-הים של חלק מאנשי הצוות. הים המשיך ונרגע עד כדי כך שמתישהו לאורך הלילה היינו צריכים להעלות את מפרש הברזל שהמשיך וטרטר כל הדרך עד בואך פורט-סעיד. כמו כולם, חיכינו לכמה יאכטות בכניסה לתעלה בכדי שנוכל להכנס בשיירה עד למעגן מנהלת התעלה.

כניסה מארגנת לפורט סעיד

נקשרנו לרציף כשלימיננו ה"בז" ולשמאלנו ה"פרינסס ליה". עם רדת הערב וכמחווה למקומיים, שם קדם את אום-כולתום מתוך מבחר התקליטורים שהביא למסע. לא עבר זמן רב והשוטרים המקומיים התחילו להתכנס על הרציף, ליד היאכטה. כמה מהם הציגו את שביעות רצונם על ידי הרמת הבוהן כלפי מעלה. אחרי זמן התפזרה החבורה ויכולנו להוריד את הסילסול ברבעי הטונים ולהחליפו במוזיקה שאוזננו קצת יותר מורגלת בה.

יום שבת 1400 היינו קשורים לרציף. את אחר הצהריים העברנו בסידורים. הקונוורטור ששימש להטענת המצלמה יצא מכלל שימוש. בשעה מאוחרת יצאתי לעיר למצוא קונוורטור חלופי. כמו בכל עיר מזרחית מיד מצא אותי איזה מקומי אדיב שהתלווה אלי מחנות לחנות ותרגם בעבורי מגרמנית לערבית. לרגעים חששתי, כל אותן מחשבות ששיננו כאן פעם אחר פעם, עלו וצצו לפני. באוזניו הגדרתי את עצמי מגרמניה. אם אני אצטרך להזדהות בפני המוכר בעת התשלום, חשבתי לעצמי, אני אציג את הדרכון הגרמני. בסופו של עניין, לאחר שעה ארוכה של טיולים בעיר נפרדנו מלווי ואני. בהזדמנות זו יצא לי לפגוש כמה מקומיים מאד חביבים ומאירי פנים לתייר.

עם ערב, מספר לנו כוכב שמשאבת השיפוליים שמתחת למקלחת הקדמית לא עובדת. לאור יום המחרת הוא מחליף את משאבת השיפוליים ברזרבית שהיתה לו בסירה. בין לבין מוציא קדם ספר קריאה "לחיות כדי לספר" מאת גבריאל גרסיה מארקס. בחיוך אני מוסיף "עכשיו אני יודע איך אני אקרא לסרט שאערוך על הנסיעה הזאת".

אנו מתפנים לסיבוב רגלי בעיר. הלכנו לאורכה של הטיילת הבנויה על גדת התעלה בשתי קומות. כמו בכל טיילת גם בה טיילו זוגות-זוגות. הוא לבוש בבגדים מערביים, מכנסיים מחוייטות וחולצה בהירה, היא בבגדים המוסלמיים המסורתיים. רק עינייה היו גלויות אליו. צריך הרבה מיומנות במלאכת החיזור כדי לדעת ולהבין את הבחורה העומדת מאחורי העיניים הנגלות בחרך צר זה.

בהמשך, פגשנו קבוצת צעירים שרקדו מן ריקוד סטפס של מדרכות. כמה צעדי תיפוף על המדרכה ואחר כך נגיעה קלה ברגל הנגדית של הרקדן שממול. קדם הצטרף אליהם. חבורה צעירה של בני 17- 16 שנה. אחרי כמה רגעים של צפייה נאמרו כמה מילים, וההתרגשות היתה גדולה כשנודע שאנחנו מישראל. בהמשך הטיילת פגשנו סוחר שעונים. קופטי חסר שיניים שידע כמה מילים בכל שפה. אם אמרנו גרמניה מיד באו מבחר מילים בגרמנית והסיפור הידוע על החבר שלו בגרמניה. כשאמרנו ישראל באו מיד כמה מילים בעברית עם "אתה מכיר את .........". העברית היתה עדיין מאותה תקופה שהרבה ישראלים באו לבקר. יצאנו כשידו היתה על העליונה, מיכה קנה שעון חיקוי רולקס. הקופטי חסר השניים ידע אומנם למכור אבל את שם השעון שהוא מכר הוא הצליח לשבש ל-לורקס. הכל עם חיוך רחב חסר שיניים. עדיין לא התרחקנו ממנו והוא שלף מתוך חולצתו עוד חבילות של שעונים. בכל רגע הוא הראה לנו את הדגמים הרבים שיש לו באמתחתו. בהרבה חן, ערמומיות וחיוך הוא ניסה למכור גם לי שעון. הוא הבטיח לנו אחריות על השעון. שם בפורט סעיד בקומה השניה של הטיילת, אצל הקופטי הזקן חסר השיניים יש לשעון אחריות של שנה אחת. ההשתדלות שלו הצליח לשכנע את מאיר, שקנה לי שעון. אבל הפלא ופלא, השעון שהוא מכר למיכה לפני שתי דקות בעשרים דולר ירד במשך שתי הדקות הבאות ל- 15 דולר. כנראה שבשתי העסקאות הוא עשה רווח יפה.

אחר שירד החושך צעדנו חזרה למעגן. הרחובות התחילו להמלא במכוניות צופרות ובעגלות רתומות לחמורים. העיר, שבחלקה הצפוני היא מאד מערבית, ברחובות השוק בהם הסתובבנו היתה מאד מזרח תיכונית. והשוק, כמו בכל שוק- בערב, כבר הצטברו ערמות האשפה. עברנו ליד בתים עם חזית מאד מרשימה מעץ, אבל, במזרח התיכון, כמו במזרח התיכון, כסף לתחזוקה אין. היופי הזה הולך ונעלם בתוך החורבות שהיו פעם ללא צל של ספק, מדהימות ביופיין. המדרכות פתוחות ובכבישים חורים. בכל הרחובות המובילים למעגן ידעו - הנה הישראלים.

התכנסנו כולנו לערב מיוחד במלון. ארוחת הערב השתבשה. רקדנית ניסתה לפזז לפני הקוראים. אף פעם לא נמשכתי לריקודי בטן, גם הפעם זה לא הצליח להזיז לי.

יוצאים בשיירה לחציית התעלה

השחר עלה בערך בשעה שש בבוקר. כשהתבהרו השמים, יכולנו לראות רבים עושים הכנות אחרונות לפני יציאה. מנועים הותנעו והרעישו. הרבה בוץ שחור דגנו כשהעלנו עם שרשרת העוגן. בצפיפות הן נעו האחת מסביב לשניה בהמתנה עד שהאחרונה הרימה עוגן. סוף סוף התחילה חבורת היאכטות לשוט לכיוון התעלה. מבט אחרון על המסגד העומד על גדת התעלה ויוצאים לדרך.

רעיון הקבוצות נכנס לפעולה. כל קבוצה מנתה 7 סירות. ראש קבוצה ושש סירות. אנחנו היינו בקבוצת "זוהר" שהייתה הראשונה לאחר סירתו של הקומודור. ה"זוהר" מיד אחרי הקומודור, לאחריה ה"קריסטינה III " ואחריה אנחנו – ה"דרגון לאנס".

היאכטה מאחורינו שולחת תלונה ברדיו: תפסיקו לנוע ימינה ושמאלה, כך אי אפשר להשאר בשיירה. בפרפרזה על דבריו של יורם ארבל "ככה לא בונים שיירה". לאט לאט מתברר שדי קשה לשמור על מבנה ישר ולעקוב אחר הירכתיים של היאכטה שלפניך, במיוחד כשכל אחת נעה קצת אחרת מחברתה ומגיבה אחרת לזרם הצפוני ששטנו נגדו וההגאי הוא ישראלי.

אפריקה לימיננו וסיני לשמאלנו. יש הבדל בין הגדות, האחת שוממה וצהובה ובשנייה, רואים אנשים מדי פעם, במיוחד חיילים ששומרים על הגשרים הצפים הפזורים לאורך התעלה. השיירה עוברת, אנשי היאכטות מנופפים לשלום לחיילים ובקצב איטי, עם מנוע מטרטר, אנו מתקדמים לאורך התעלה. משמאלנו, צומת המפגש בין התעלה המזרחית לתעלה הראשית. בהמשך, פסל הזיכרון הענק. עוד קצת הלאה, הגשר היפני עובר גבוה מעלינו.

לשוט בתעלה זה כמו לשוט באמבטיה. המים שקטים לחלוטין והגלים היחידים שאנו יכולים לראות זה גל החרטום של היאכטה שלפנינו. ההתרגשות גדלה כשכמה דולפינים הופיעו ושחקו מעט בגל החרטום של ה"דרגון לאנס". ה"נועה 1" שמאחורינו האיצה בנו לצלם את הדולפינים, לרשום את נקודת הציון של נקודת המפגש. אנחנו מנסים לבדוק בחומר שחילק אביעד, האם אנו מזהים את הדולפינים.

לאורך הגדה המערבית עוברות מדי פעם רכבות. חלקן עמוסות באנשים, חלקן די ריקות, אך בכולן הדלתות פתוחות לרווחה.

בקצב ההתקדמות האיטי, הלכה השיירה התרחבה והתארכה. מהר מאד התברר שזו השירה הארוכה ביותר שעברה אי פעם בתעלה ! 49 כלי שייט בשיירה אחת. אפילו למצרים לא היתה התנסות כזו לפני כן.

במסגרת המאמצים להעביר את "משט השלום" דרך התעלה ב"שלום" הם הפסיקו את תנועת האוניות בתעלה. במקביל לשירת היאכטות הארוכה, ישנם רכבים צבאים אשר מלווים את השיירה בחוף ומדי פעם עוצרים רכב אזרחי הנוסע על הכביש.

לפני השיירה נעה סירת נתב. בסירת הקומודור נתב שני. לקראת צהרי היום הודיע איזי בקשר שאנו ממשיכים כל הדרך ישירות עד לסואץ ולא עוצרים כמתוכנן באיסמעיליה. סיכמתי לעצמי שיום שייט ארוך עוד עומד לפנינו. איזי נתן גם צידוק לשינוי: "כך נוכל לחסוך את היום ההמתנה האבוד בפורט-סעיד". מאחר וההפלגה היתה על מי מנוחות לא ראינו בשינוי זה כל בעיה אמיתית. ירדתי למטה להסתכל במנוע שכבר עבד במשך שעות אורכות. כמה טיפות מים נראו באגן המנוע ומסביבו. קראתי לכוכב וזה פתר את הבעיה ב-"לחות שנובעת מהתחממות המנוע".

ממשיכים מאסמעיליה ישר לעיר סואץ

באיסמעיליה יצאה לקראתנו סירת נתב נוספת שנצמדה לסירת הקומודור. נתב החלק הצפוני של התעלה ירד וחזר הביתה, כנראה, באחת הרכבות שעברו על פנינו לאורך הדרך. נתב החלק הדרומי של התעלה הצטרף.

הערב ירד והשיירה הדליקה את אורות הניווט. כשהסתכלנו אחורה יכולנו לראות את שיירת האורות למרחק של מיילים רבים. אומרים שאורך השיירה היה ששה מייל- ארוך מכדי שהעין תוכל לראות את כולה. הדיונות הצהובות זהרו בקרני שקיעה. אחת מאותן תמונות קיטש שהטבע יודע לארגן לנו בטבעיות מוחלטת.

בחשכה מוחלטת אנחנו פונים מערבה לתוך מעגן מועדון היאכטות של העיר סואץ. ניסינו לקצר את הסיבוב אך מיד הופיעה סירת מנוע שאנשיה צעקו לנו "עקוב אחרי ...... עקוב אחרי" ומזל שכך. התברר, שבכניסה למעגן יש שרטון. עברנו אותו. עם הכניסה למעגן נתקלנו ברוח מערבית חזקה. ההגעה למצופים לא היתה בעיה, אך העמידה לידם, לצורך קשירה התבררה כיותר בעייתית. סירת השירות המצרית הגיעה במהירות וקשרה את החרטום של ה"דרגון לאנס" עם הירכתיים של הסירה שלפנינו לאחד המצופים, ואת הירכתיים שלנו והחרטום של הסירה שמאחורינו למצוף מאחור. הכל נעשה במהירות וביעילות.

קהיר הפירמידות והספינקס

בעת ההתארגנות לשינה התגלתה בעיה קטנה בסירה. ירידה במתח המצברים. ניסינו למצוא את התקלה אך ללא הועיל. כבר שעת לילה מאוחרת וכולם רוצים לישון. היה ברור שצריך לטפל בבעיה לפני שיוצאים להמשך המסע לכיוון שארם אל-שייך. בבוקר למחרת, הצוותים של הסירות מתארגנים לטיול לקהיר, קצת דיונים ומתח קל בצוות עד שכוכב וקדם התנדבו להשאר כדי לטפל בבעית החשמל.

כמו לכל אורך ביקורנו במצרים גם הנסיעה לקהיר היתה מלווה באנשי ביטחון. חמישה אוטובוסים, רכב משטרה לפנינו, ניידות מאחורינו. אם היה במצרים מישהו שלא ידע שהישראלים באים, השיירה הזאת היתה הצהרה ברורה "הנה המטרה נוסעת". כמו בכל מדינת משטרה, עצרו האוטובוסים במעבר בין מחוז למחוז. דרך החלון יכולתי לראות את קצין הצבא שראיתיו לפני שלושה ימים לראשונה בפורט-סעיד. למחרת, הופיעו הפנים הג'ינגיות האלה פעם נוספת, ברכבים שנסעו לאורך התעלה. הוא ניצח על כל ההמולה במעגן בסואץ והנה הוא שוב כאן בנקודת הביקורת בדרך לקהיר. ברור שזהו "מפקד המבצע". מעתה, אנחנו לא תיירים שהגיעו למצרים דרך הים, אלא אנחנו מבצע "משט השלום".

קהיר הצפופה קיבלה את פנינו בכמות בלתי יאומנת של שוטרים וחיילים ברחובות. התברר שהפחד שלהם מפעולות טרור גבוה יותר מאשר אצלנו. כמות הבדיקות שעושים לעוברים והשבים היא נטל אמיתי. אנחנו נתקלנו בביקורת הזאת רק כמה פעמים במהלך היום: בכניסה למסגד, למבצר ולמוזיאון. הביקור היה קצר, כיאה לטיול מאורגן- הופ ועברנו. באנו, ראינו, סימנו ב-וי על סדר היום וכבר היינו בדרכנו לנקודה הבאה. עוד לפני הצהריים הספקנו לבקר בגולת הכותרת, הפירמידות והספינקס. מתחם ענק עם מבנים ענקיים.

כאוהבי שייט הביאו אותנו לראות את סירת השמש שנמצאה ממש ליד אחת הפירמידות. הפרטים הטכניים כמו אורך, רוחב וגובה כבר אינם שמורים עימי, אבל מאוד התרשמתי מכלי השייט . על הסיפון היה תא , כך שאני מניח, שבמונחים של היום היתה נקראת יאכטה. האיכות בה נשמרו חתיכות העץ היא מדהימה, בהתחשב בכך שעברו כבר שלשת אלפים וחמש מאות שנה מאז שנבנתה, רק חלקים מעטים מאד דרשו שחזור. תפירת הקורות האחת לשניה לא השאירה מקום לספק - על הכנסתה למים אף אחד לא חשב. מטרתה היחידה היתה להוביל את המנוח מהעולם הזה לעולם הבא, בשמיים, ולכן, גם נקראה "סירת השמש".

בדרך, מפה לשם, עברנו מעל הנילוס- נהר רחב, יחסית, שהזכיר לי יותר מכל, את הנהר העובר בבנגקוק. מתוך האוטובוס לא יכולתי להריח האם גם כאן, כמו שם, הסירחון הוא הדבר השולט במים האלה, אבל הלכלוך שמסביב לא השאיר הרבה מקום לספק. המרשים ביותר היה מראה הפלוקה המונעת מעט על ידי מפרש והרבה על ידי משוטים, ששטה במימיו.

אחר הצהריים הוקדש לביקור במוזיאון של קהיר. בעיניי, היה זה המקום המרשים ביותר אותו ראיתי בקהיר. אוסף הפריטים מעיזבונו של המלך הצעיר תות-אנך אמון: התכשיטים, פרטי הלבוש, המרכבות, הכסאות וכל שאר הפריטים היו יכולים להימצא גם באוסף מודרני של תכשיטים. כיסא המלך וההדום שלרגליו נראים כאילו נבנו היום. עם כל הקידמה שהשיג המין האנושי, יש אלמנטים שכנראה לא משתנים, גם 3500 שנה מאוחר יותר. סנדלי האצבע, כמותם אפשר למצוא בכל חנות ריקושט, בהבדל קטן- אז, הם היו עשויים מזהב והיום, מגומי. שרשראות החרוזים המדהימות מזכירות לגמרי את השרשראות של היום, רק שאז הן היו עשויות מאבני יקר והיום, מפלסטיק. המוזיאון עצמו הוא כמו כל מוזיאון של מדינת עולם שלישי: התצוגה עלובה, התאורה חיוורת, העומס עצום, אבל, החוויה היא אדירה.

פותרים תקלה ומשיכים למפרץ סואץ

ה"דרגון לאנס" - את הבעיה החשמלית, קדם וכוכב הצליחו לפתור עוד לפני שהגיע חשמלאי. התברר שאחד הקונקטורים לא יצר מעגל וכל המערכות נתמכו על ידי בטריה אחת, שלא עמדה בעומס. חיבורם לקונקטור אחר פטר את הבעיה. הבטריות חזרו להטען ולספק את הצריכה של כל הצרכנים.

בעת התנעת נסיון, לאחר התיקון החשמלי, התברר ש-"הלחות" שזכתה אתמול לביטול בהנף יד, התבררה כרצינית הרבה יותר. לאחר שהמנוע התקרר החלה משאבת מי הקירור להשפריץ "כמו ממטרה". איש האחזקה/בעלים של היאכטה המצרית שעגנה לידנו, עלה ל"דרגון" והציץ במשאבה. השלשה ירדו לחוף, נסיעה קצרה באוטובוס ובמונית וכבר הם במרכז העיר. במצרים, ארץ מוניות המרצדס, נמצאה משאבה תואמת אפילו בעיר סואץ. המקומי החליף את המשאבה בחדשה תמורת חמישים דולר. המחיר כלל את המשאבה והעבודה, הכל בכל. הסירה שוב מוכנה ליציאה.

כמו תמיד, מפליגים עם שחר. 49 סירות ממשיכות בדרכן דרומה. זמן קצר לאחר התארגנות השיירה אנו עוברים לימיננו את האי גרין. מישהו מציין בקשר את המקום ואת הפלישה. עוד היום רואים את הבסיס עליו ישב הראדר עד להשמדתו באותה פלישה.

השטיל של אתמול המשיך ואנו ממשיכים להתקדם דרומה על מנוע. ההבדל בין המים ששטנו בהם שלשום לבין אלה של היום, הוא הרוחב: מפרץ סואץ הוא רחב ידיים. אנו מתקדמים לאורך הקו הפנימי של נתיב השייט היורד דרומה במפרץ. כמה אוניות ענק חולפות על פנינו בשני הכיוונים.

את השייט חילקנו, שלא במודע, לשני חלקים: ההפלגה מתל-אביב לפורט-סעיד כהפלגת SHORE - OFF , בעוד ההפלגה בתעלה, במפרץ סואץ ובמפרץ עקבה נחשבו כהפלגת חופים. מדי פעם ירד משהו לתיק הנטישה והוציא חלק מרכושו.

מפרץ סואץ מתחיל להשתולל

לקראת השעה ארבע אחר הצהריים מתחילה לעלות רוח צפונית. חיוך התפשט על פנינו ומיד אנו מתארגנים להעלות את מערך המפרשים ולכבות מנוע. מאז יום שישי אחר הצהריים, עברו מעל שלושה ימים מאז העלינו את המערך בפעם האחרונה. ההפלגה בגבית, עם רוח שדוחפת אותך, הייתה נעימה מאד. אך הרוח לא מפסיקה לעלות, אחרי חצי שעה עד שעה היא כבר חמישה עשר קשר עם משבים חזקים מדי פעם. בשעה שש אנו מחלקים את משמרות הלילה, זוג למשמרת. כל משמרת בת שעתיים כך שלכל זוג יהיו 2 משמרות במהלך הלילה. בן זוגי הוא מיכה ולנו נקבעה משמרת ראשונה בין שש בערב לשמונה ומשמרת נוספת לאותו הלילה בין חצות לשתיים לפנות בוקר. רגע לפני שכולם יורדים מהקוקפיט אני מציע לצמצם את המפרשים, אך הסקיפר חושב שאין צורך. הרוח ממשיכה לעלות היא כבר שלושים קשר עם משבים ערים. יחד עם הרוח גם הגלים בגב ממשיכים לעלות, הים מאד לא רגוע. ההפלגה דומה יותר לנסיעה ברכבת הרים. הירכתיים עולים על גל, החרטום כלפי מטה, הזוית מטורפת וההתחרטמות נראית ממש מוחשית. בשניה הבאה החרטום מצביע לשמים והירכתיים קבורים עמוק בין הגלים. המצפן משתולל, פעם מראה 30 מעלות ימינה מקורס ההתקדמות ושנייה אחר כך הוא מראה 30 מעלות שמאלה מכיוון ההתקדמות הרצוי. ברגע אחד אנו בראש ההר ואין היגוי וברגע הבא אנו תופסים גלים במדרון. המטרה ברורה, להחזיק את הסירה פחות או יותר בקורס ההתקדמות ולא לאבד אף אחד בים.

בשעה שבע, הסירה עושה מהפך בלתי מבוקר. הגלים מסובבים אותנו מזרחה ואנו עם דופן לגלים. תוך שנייה כוכב עולה לסיפון. בתנאים הרבה יותר קשים, אנחנו מקפלים את המפרש הראשי ונשארים רק עם החלוץ. אותו מצמצמים ופותחים כל הזמן בהתאם לעוצמת הרוח.

בשמונה בדיוק עולה הזוג הבא. אנו, מיכה ואני פורשים לשינה. במחשבה שניה אני מחליט להשאר עם בגדי הסערה ולישון מחוץ לשק השינה.

שינה טרופה של ארבע שעות עוברת מהר ואנו חוזרים למשמרת השניה שלנו. קדם ומאיר, אותם אנו מחליפים מדווחים שהרוח ירדה והיא מתחת לשלושים קשר. הם פתחו שוב את מלוא החלוץ. דיווח שבאמת מתקבל בהקלה.

אור המכשירים הוא היחידי המאיר את הקוקפיט. בחוץ, הלילה שחור וכהה. כמו בהרבה ביקורים קודמים בסיני, בלילה, השמים מלאים בכוכבים. דקות קצרות אחרי שעלינו למשמרת מד הרוח מראה שוב 35 קשר עם משבים עד 45 קשר. הרוח לא יציבה ומשנה כיוונים. החלוץ עובר מדי פעם מצד לצד במכה ואני חושב שעוד מעט נשאר בלי וונטה קדמית. אני חוזר ומצמצם את החלוץ. אבל הרוח עדיין לא מניחה למפרש ולוונטה הקדמית. עוד משיכה בחבל הג'יב רולר והחלוץ מצומצם עוד יותר. כעת נשארה רק מטפחת קטנה בחלוץ.

ממזרח לנו, קרוב לחוף, אנחנו רואים את אורות הניווט של יאכטות אחרות. מאחור מתקרבת אוניית ענק. החושך מקשה על אומדן מרחקים. המרחק בינינו לבין האונייה נראה בטוח, אבל האם היא תוכל לעבור מבלי לפגוע ביאכטה המערבית לנו. די מהר מפריע חרטום האניה את קו הראיה ביננו לבין היאכטה שממערב. עוד כמה דקות עוברות והיאכטה נראית שוב מאחורי ירכתיי קופסאת הענק שעברה אותנו.

אוניות ענק מגיעות מירכתיים ועוברות אותנו. הסתכלנו אחורנית וראינו כמה אורות ממרחק רב. כשהסתכלנו פעם נוספת, הן כבר היו קרובות מאד ודוהרות קדימה. הפעם נראה כאילו האוניה כלל לא רואה אותנו. המרחק בינינו נראה קטן. אני מגיש את היד כלפי הזרקור שיהיה בהישג יד- אם נרגיש שהיא קרובה מדי, נאיר על המפרש בתקווה שתוכל עוד להבחין בנו ולתקן. ככול שהיא הולכת ומתקרבת מתברר שהמרחק בטוח מספיק.

מצד שמאל שלנו אנו רואים את אסדות הקידוח. אבל קשה להתפעל מהם בשעה זאת של הלילה. באותו רגע הם רק מטרד שצריך להזהר ממנו. בשתיים בלילה הגיע הזמן לחזור למיטה.

גלי ענק רודפים מאחורינו

גם עם הזריחה הים לא נרגע. עכשיו אפשר גם לזהות את הגלים, אותם הרים שבאים מאחורינו. לאמוד את גובה הגלים היה מאד קל בסירה שלנו. רצפת הקוקפיט היא מטר מעל גובה המים. אני שני מטר בגובה. כל גל שמסתיר לי את האופק הוא מעל 3 מטרים. ללא ספק, הגבוה מכל שלשה גלים היה מעל 3 מטרים. אנחנו מסכמים בתוך הסירה שגובה הגלים הוא מעל 3.5 מטר. ואכן, מדי פעם מופיע גל הרבה יותר גבוה ומאיים. מד המהירות מראה מהירות מקסימלית של 15.5 קשר. השעות נוקפות, אבל הרוח לא עוזבת ולא מרפה. כל גל מוציא עוד כמה קריאות התפעלות ומספק את יצר ההרפתקנות. אני לא יכול שלא להשוות זאת להתרגשות שאוחזת בילד כשהוא במגרש המשחקים. עד שגל אחד גבוה במיוחד מגיע עם הרבה קצף מעלינו ונשבר ישר לתוך הקוקפיט. תוך רגע היה הקוקפיט מלא מים. מזלנו שהמעבר לתוך הסלון ב"דרגון לאנס" מוגבה והמים לא גולשים לסלון. יציאות המים פתוחות לחלוטין ותוך שניות מתנקזים המים אנו נשארים בקוקפיט רטוב אך ריק ממים. עכשיו כבר ברור במשחק הזה, יש גם סיכונים.

עוד פיקס על המפה ובעוד זמן לא רב אנו מגיעים לקצה חצי האי. שם נעשה סיבוב וננוע 8 מייל לרוחב חצי האי סיני עד לנקודת ראס מוחמד בה נפנה צפונה. כמי שעובר את הדרך הזאת בפעם הראשונה הייתי בטוח שעם הפניה מזרחה נהיה מוגנים מפני הרוחות על ידי חצי האי. רק כשהגענו לשם התברר שהרוח, לא למדה את זה. ה"שפיץ" הדרומי של חצי האי הוא נקודת המפגש בין הרוח הצפון-מזרחית שמגיעה ממפרץ עקבה לבין הרוח הצפון-מערבית שמגיעה ממפרץ סואץ וכמו בכל נקודת מפגש שכזו, הים הוא בלגן אמיתי. חלק מהגלים באים מאחורינו, מכיוון מפרץ סואץ, החלק האחר מגיע מלפנינו מכיוון מפרץ עקבה. נראה שהים לא החליט לאיזה כיוון הוא רוצה לזרום. אנחנו מזהים את המגדלור וממשיכים מזרחה. החלוץ המצומצם הוא היחיד שמניע אותנו.

מתוך הסירה עצמה לא יכולנו לראות איך אנו נראים, אבל ה"לינדה" נכנסת מאחורינו לבלגן שבין מיצר גובלי לראס מוחמד ונזרקת לכל כיוון אפשרי. שעה של מלחמה נגד הים והרוח ואנו עוברים ליד המגדלור, עוד קצת קדימה פונים צפונה ובתוך רגע, הכל נרגע. בשמונת המיילים שבין ראס מוחמד לבין שארם אל-שיך אנחנו מוגנים על ידי היבשה. מדהים לראות איך תנאי השייט משתנים בתוך רגע אחד. עד לפני רגע צפינו פעם בכחול של השמים ופעם בכחול של המים. פעם החרטום הצביע דרום מזרח ופעם צפון מזרח. וברגע אחד הפסיקה הרוח, ברגע אחד הים נרגע. בקטע האחרון לפני הכניסה למרינה של שארם אל-שיך, אנחנו שוב על מנוע.

לאחר כמה בירורים בקשר אנחנו מוצאים את נקודת העגינה, זורקים חבלים לבדואי שעומד על הרציף ונקשרים. סערה, סערה עברה על כוחותינו.

מנוחה בשארם אל שייך

לאחר מנוחה אנחנו מתפנים לבדוק את הסירה. במחסן החבלים שאחרי תא העוגן יש מים. קדם ומאיר מוצאים משם 10 דליים מלאים. לאחר בירור של כוכב נמצא שהנשם של תא העוגן היה סתום, למים ששטפו את החרטום לא היה מקום לצאת ולכן הם התכנסו לשיפוליים של מחסן החבלים. כל שאר הספינה היתה יבשה.

הצוות מוציא מתיק הנטישה את הדרכונים ובהזדמנות זו כבר מרוקן אותו לחלוטין מתכולתו. ההרגשה היא שהגענו הביתה ואנו חוזרים לשייט דמוי אחה"צ בים של הרצליה.

בערב יצאנו לעיר. לפני שלוש שנים, הייתי בשארם בפעם האחרונה. עד כמה העיר התפתחה וגדלה בזמן הזה, קשה לתאר. נווה מדבר אמיתי קידם את פנינו. בתקופה זו של השנה היא עדיין די ריקה מתיירים ועבורנו זה היה נוח מאד.

יום שבת בבוקר, הצי מתארגן ליציאה. אבל המצרים כלל לא ממהרים. בחמש לפנות בוקר מעבירים הסקיפרים את הניירת לקצינים בתקווה שתוך כמה דקות הכל יתארגן ליציאה. רק בשעה שבע יצאה היאכטה הראשונה לדרך. אני לא יודע את תהליך השחרור במרינה של שארם אל-שייך, אך אנו עוד היינו קשורים לרציף כששמענו בקשר את ה"ג'ין פאלס" מודיעה שהיא הגיעה למיצר טיראן, הים עדיין חזק והגלים עדיין שלשה וחצי מטר. הסקיפר שלה, מטש, החליט לחזור לשארם. בהסכמה כללית החלטנו מיד להשאר קשורים לרציף. הזמן עבר בעצלתיים. בשעה אחת עשרה אנו רואים את ה"ג'ין פאלס" חוזרת ונקשרת לרציף. לקראת צהריים מתקבל דיווח כי אחר הצהריים הרוחות ירגעו והים ירד. מדברים אפילו על רוחות של עשרה קשרים. חדשות בהחלט מרגיעות.

היציאה לכוון מיצרי טיראן

בערך בחצי היום אנו שומעים את אורית מודיעה שהיא החליטה לצאת. כתשובה אנו שומעים את איזי שואל "את בטוחה?" שהצ'אט מאשרת שהיא החליטה לצאת. איזי מגיב "אנחנו עדיין נשארים".

אנחנו יודעים שיש לנו עוד שעתיים הפלגה עד למיצר ונגיע אליו רק בשתיים אחר הצהריים. על פי התחזית, חשבנו שעד אז הים יתחיל להרגע. כך שבשתיים עשרה ועשר דקות שחררנו חבלים ויצאנו לדרך. היו לנו שתי אפשרויות: האחת, לשוט לאורך החוף מוגנים במידה מסויימת מפני הרוחות הצפוניות אך שטים עם חרטום לגלים. והשנייה, להפליג לתוך הים בזוית לגלים אך בלתי מוגנים לרוח.

הוחלט לשוט לאורך החוף מוגנים מהרוח, עד קרוב מאד למיצר, שם לפנות מזרחה, לחתוך בתשעים מעלות את נתיב התנועה, להיות מוגנים על ידי הריף ולפנות צפונה כשנהיה באמצע נתיב התנועה מזרחית לריף.

התקדמנו לפי התוכנית. אף ששטנו מול הגלים היינו מוגנים, הגלים שהקפיצו את הסירה פעמים רבות היו נמוכים יחסית. לא אהבתי את הקפיצות הבלתי פוסקות של היאכטה, אבל בקורס שבו החלטנו לשוט, זה היה הרע במיעוטו. בערך בשעה 1400 התקרבנו למיצרים ועל פי התוכנית פנינו מזרחה. עברנו דרומה לריף וראינו את שתי הסוחרות הטרופות השוכבות מפורקות למחצה על הריף לתזכורת. המשכנו עוד קצת מזרחה וכשידענו שאנו במרחק בטוח מהריף, פנינו צפונה ונכנסנו לתוך המיצר.

גלים של שלוש וחצי מטר על הפנים

אף שהים במיצרים היה מבולגן והמים מגיעים מכל כיוון, המעבר היה נוח למדי. משמאלנו ראינו את הכתם הבהיר שמשאיר הריף במים. וכל הזמן בדקנו שאנו במרחק בטוח מספיק ממנו. מימיננו ראינו את החול הצהוב והסלעים של האי טיראן. במים שבמיצר נראו שפיצים, בכל כיוון שהעין הסתכלה ותנועתם היתה לכל כיוון אפשרי. אך גובה הגלים לא עלה על מטר ומדי פעם הגיעה סדרה של גלים קצרים שהקפיצה אותנו והלכה לדרכה דרומה. כל הצוות היה בקוקפיט והחליף חוויות והתפעלות. המייצר עצמו לא היה ארוך מדי והמעבר דרכו לא ארך זמן רב. עם היציאה מהמיצר והתרחבות המפרץ, הים התחיל להתארגן. שלושה וחצי מטר גלים על הפנים, הם משהו אחר לגמרי משלושה וחצי מטר גלים שבאים אליך מהירכתיים. הגלים שקידמו את פנינו ביציאה מהמיצר היו קצרים מאד. והפסגות באו אחת אחרי השניה בקצב רצחני. הגלים הקצרים באו בסדרות, לא ברצף, ובכל סדרה נפלנו פעם או פעמיים. הנפילות היו בוודאי מרוחקות זו מזו במרווחים של דקות. שיפועי העליה של היאכטה על הגלים היתה בלתי אפשרית. היאכטה טיפסה את הגל ומעבר לקצה הפסגה לא יכולת לראות שום דבר. האם אחרי הפסגה הזאת באה מיד פסגה חדשה? האם אחרי הפסגה הזאת באה תהום פעורה? לא נדע עד שנגיע למעלה. אנחנו מטפסים את הגל הראשון רק כדי לגלות שהוא בהחלט לא הכי גבוה. הגענו לפסגה רק כדי לגלות שמיד אחריו יש עוד גל שמסתיר לנו את האופק. אנחנו ממשיכים לטפס לפסגתו של הגל הבא כדי לגלות את התהום שאנו גולשים לתוכה ומיד אחריה גל שמאיים לקבור אותנו אם לא נספיק לטפס עליו. הסירה מתנדנדת ומטפסת על הגל הבא, אלא שהוא היה גל צר מאד החרטום פרץ קדימה, היא באוויר ונפלה ישר למטה אל התהום שאחריו. רק הגענו למטה ואנו עולים על הגל הבא. גל צר שלא מאפשר ליאכטה להשען עליו. שליש מגופה עובר את קצה הגל והיא נופלת בשפריץ אדיר לכיוון התהום. כל נפילה כזו החרידה את הסירה.

המצב הופך לקריטי

מדי פעם כוכב ירד למטה לסירה לבדוק את המצב. קשה היה להעריך את הזמן וההתקדמות שהייתה לנו באותם דקות. שני זמנים ידועים לי: הגעה משוערת למיצרי טיראן בשעה 1400 ושעת שקיעתה המשוערת של ה"דרגון לאנס" היה 1530. במשך שעה וחצי עלתה הסירה את הגלים הענקיים האלה וצנחה לתוך התהומות שמאחוריה. על פי מכתבו של בוחן רשות הספנות והנמלים שקעה ה"דרגון לאנס" כמייל וחצי צפונית למייצרי טיראן. המנוע עובד בערך באלפיים ארבע מאות סיבובים לדקה. מערך המפרשים מקופל ואחנו מפליגים צפונה. ההתקדמות שלנו היתה מאד איטית לא יותר מקשר אחד.

הגלים מגיעים מולנו ואנו מטפסים על הראשון ונופלים לאחריו. כוכב שהיה למטה בתאו באותו הרגע עלה לסיפון וסיפר איך הנפילה הקפיצה אותו באויר. "אתם לא מאמינים" הוא אומר "הייתי באויר יותר גבוה , מגובה המיטה". עוד גל ענק מולנו. בתוכו, אנו רואים להקת דגים- חלקנו חושבים שהם כרישים והאחרים חושבים שהם דולפינים. מראה הדגים מוציאים קריאות התפעלות מהצוות. אנחנו מטפסים גם את הגל הזה ונופלים בעוצמה רבה אחריו. כמה גלים כאלה טפסנו ונפלנו- קשה להעריך. יש שחושבים שאלה היו רק ארבעה או חמישה ויש כאלה שמוכנים להשבע שהיו ארבעים כאלה.

כל הצוות נמצא בקוקפיט. חלקנו לבושים בבגדי סערה ורתומים ליאכטה. אני הייתי בטרנינג וחולצת טריקו- לא הייתי במשמרת ורציתי לרדת לתא לתפוס איזה תנומה. הים קשה, הגלים גבוהים הרוחות חזקות- מה יש לחפש בקוקפיט? אבל, משהו מנע ממני לרדת לתא ולהכנס לשק השינה. ההתרגשות, האדרנלין, משהו השאיר אותי מכווץ מקור, מתחבא מתחת לספריי הוד. הסירה שוב מטפסת על אחד ההרים שבא מולנו ושוב נופלת בעוצמה בצידו השני. כוכב יורד לתוך הסירה. ושוב אנו מטפסים על הגל ונופלים ממנו בעוצמה רבה. כוכב נמצא בחלקה הקדמי של היאכטה בתאו, בין התורן לחרטום. לאחר עוד נפילה קשה אנו שומעים אותו צועק "יש מים בסירה, נוטשים"

מים חודרים לספינה - נטישה!

הנה העובדות, הסוד הראשון: איש אינו יודע ולעולם לא ידע, מהיכן נכנסו המים. כאשר כוכב הבחין במים, היו בסירה כבר כמה עשרות סנטימטרים של מים. כניסת המים יכלה היתה להיות מהשדרית או מהדופן. כשהזרימה באה מתחתית של מקווה מים, כשמעליה כבר כמות מים גדולה, נקודת הכניסה המדוייקת מטשטשת. הסוד השני: הסיבה לכניסת המים, גם היא, כנראה, לעולם לא תתבהר. את שני הסודות האלה לקחה איתה ה"דרגון" למצולות הים האדום.

כבוד גדול צריך לתת לכוכב על ההחלטה הנטישה שלו. אף סקיפר לא רוצה לאבד את סירתו. כל בעל יאכטה יודע שעם שקיעתה הנזק הכלכלי יהיה עצום. יותר מכך, מי שבנה אותה לבד יודע שהוא הולך להפרד מאהבתו הגדולה לנצח.

כל התמהמהות שלו, כל היסוס, כל חזיון תעתועים שאפשר אולי להציל את היאכטה, היה יכול לעלות בחיי אדם. ברגע הזה הוא ידע להעריך את המצב, להבין ולהפנים שאין מה לעשות. ידע להתעלות מעל לאשליות ולקבל את הדין. מעל לכל הוא ידע שעכשיו, כל שניה קובעת.

עם קבלת ההוראה "נוטשים" נכנסתי למוד אוטומטי. לומר את האמת, לא חשתי בסכנת חיים ובאופן יותר קולע- לא חשתי בעצם בכל פחד. הדברים לא עברו באיזה סדר כרונולוגי במחשבתי, ואף רשימה שערכתי ושיננתי לא עברה למול עיניי. בלי כל הסברים, כל אחד התחיל לפעול.

ירדתי לסירה והצטרפתי לכוכב שעבר לתא האחורי. חגורות ההצלה היו במדפים שמעל למיטה שלי בתא השמאלי. כשירדתי מהקוקפיט לסלון דרך המדרגות עדיין נראה הסלון כתמול שלשום. גם עכשיו כמו לאורך כל השיוט היה הסלון מאד מסודר. כוכב דרש מהצוות בעניין זה משמעת ללא פשרות. כל בוקר עם הקימה סודר הסלון כך שיוכל לשמש את כל הצוות. גם כעת כשירדתי לתוכו היה הסלון עדיין מסודר. כוכב משך חגורת ההצלה מהמדף העביר אותה אליי ואני זרקתי אותה למעלה לריצפת הקוקפיט. משך חגורה זרק אלי ולמעלה. כשגמר ורגע לפני שעזב את התא בקשתי ממנו להעביר את חגורת ההצלה שלי. חגורת ההצלה שלי היתה מהסוג המתנפח ושימשה גם כרתמה. מאחר וכך, הייתה בשימוש קבוע ושכבה על המיטה מוכנה. את חגורת ההצלה של מאיר, גם היא מהסוג המתנפח, הוא לא מצא.

כשכל החגורות עברו לסיפון פניתי חזרה לסלון. רגלי כבר דשדשו במים. הפיולים צפו והרגשתי איך אני דורך בכפות רגלי על צלעות הרוחב של הסירה. קדם צעק מהקוקפיט לכוכב להעביר את הארגז הפירוטכני. כוכב שהיה בעקבותיי, בכדי לצאת מהתא האחורי השמאלי, היה צריך לעבור דרך התא הימני ומשם לסלון. בארונית לפני הדלת של התא השמאלי היה הארגז הפירוטכני. בזמן שיצא מהתא שלף את הארגז הפירוטכני וזרק אותו לריצפת הקוקפיט. כדרך קבע, הייתה תלויה סכין משוננת על קיר המטבח. כשעבר במטבח, לקח אותה, כרך אותה סביב זרועו ועלה לסיפון. כשעליתי, הגיעו המים כבר עד הברכיים.

כשעלינו, ירדו מאיר ומיכה לסירה. מיכה פנה לתא האחורי הימני אותו חלקו מאיר והוא. מיכה הוציא את ארנקו והעביר את חגורת ההצלה המתנפחת למאיר. זו שכבה על המיטה שלו מתחת לשמיכות, ולכן, כוכב לא ראה אותה. מיכה שב ועלה לקוקפיט. מאיר עדיין היה בסלון. הדרכונים היו בתוך שקית נילון על שולחן הניווט. שלח את ידו והביא אותם איתו. הוא מסר למעלה גם את הטלפון הלוויני, את ה- VHF הידני, את ה- GPS הנייד, את ארנק העור ובתוכו הניירת של הספינה, את תיק היד של עליזה ואת ספר הלוג של הספינה, לא סתם צעקו עליו כוכב וקדם כל הזמן שיצא כבר.

הסתכלתי שוב למטה לסלון שהיה מבולגן. המזרונים צפו. הטלויזיה שהיתה במדף מעל גובה השולחן עוד עמדה מחוץ למים.

במקביל, פתח קדם את הארגז הפירוטכני ושחרר רקטה לאויר, אחר כך זרק פצצת עשן למים ליד הסירה. אני זוכר שהסתכלתי עליה וזו רק צבעה מעט את המים שמסביבה. בשלישית, הוא העלה לפיד הפעיל אותו ועמד בנקודה הגבוהה ביותר ביאכטה שהיו כרגע הירכתיים בצד הימני שלהם.

כל אותו הזמן המשיך מנוע היאכטה לעבוד. והיאכטה המשיכה בהתקדמותה. איש לא היה ליד ההגה, ולכן, הגלים החלו לסובב אותה. החרטום הצביע כעת לצפון מזרח. אך היאכטה היתה מאד יציבה. משקלה העצום, כשהיא מלאה במים ייצב אותה והגלים לא הצליחו לנדנד אותה.

בשלב זה או אחר, דאג כל אחד מאיתנו ללבוש את חגורת ההצלה ולעזור לאחר במקרה וזה נתקל בבעיה.

כוכב נגש למע"ד מכשיר הקשר שהיה ממוקם ליד פתח הירידה לסלון וניסה להוציא מיי-דיי:

מיי-דיי, מיי-דיי, מיי דיי

דרגון – לאנס, דרגון – לאנס, דרגון – לאנס.

מיי-דיי

לאחריו, ניסתה עליזה להוציא קריאה שגם היא לא נשמעה מסודרת מדי.

אך המים בסירה כבר היו הרבה מעל גובה הבטריות ואם הן עדיין היו טעונות, ללא ספק היו שם כבר קצרים שמנעו את השידור.

בזמן שלבשנו את חגורות ההצלה ניגש כוכב לאסדה. עד ליציאה, הייתה האסדה מונחת בתא האחורי. לקראת היציאה מתל-אביב וכיאה להכנות שנעשו לפני המשט, כוכב התקין תושבת מיוחדת מעץ לאסדה ומיקם אותה לפני הספריי הוד.

עוברים לאסדת ההצלה - הספינה שוקעת...

כוכב עלה לסיפון משך את הפיינטר, קשר אותו לבסיס התורן וחתך את החבלים שרתקו את האסדה לתושבת.

מנוע היאכטה עדין עבד. היאכטה המשיכה את שקיעתה והגלים המשיכו לאט לאט לסובב אותה , כעת כבר פנה חרטומה מזרחה.

כוכב זרק את האסדה מעל הריילינג השמאלי במעלה הרוח צפונה. לא היה צורך במחשבה עמוקה או בצורך להיזכר בהוראות השחרור של האסדה. מצב הדברים וההגיון הפשוט הדריך אותו לזרוק את הרפט בכיוון זה. כשהמזוודה במים הוא משך בפיינטר, נקר את מערכת הגז והרפסודה החלה להתנפח. גם ברגעים כאלה צריך מזל. למזלנו נפתחה האסדה, והתנפחה כראוי, בכיוון הנכון כלפי מעלה. לא היה צורך לקפוץ למים ולהפוך אותה.

כוכב מסר לי את הפיינטר והלך ללבוש את חגורת ההצלה שלו.

קדם הפעיל בינתיים לפיד נוסף ונתן למיכה להחזיק בו. הירכתיים הפכו בינתיים למקום הגבוה ביותר, מיכה שעמד בנקודה זו זרועו מושטת כלפי מעלה, בתקווה שמישהו רואה את הלפיד הבוער.

הרפט במים צמודה לדופן שמאל, הפיינטר בידי שאחזיק בו לבל תברח האסדה מהסירה. מאיר הואיל סוף סוף לעלות מהסלון לקוקפיט. זה לקח כמה דקות. כשעלה במעלה המדרגות הגיעו המים כבר עד החזה.

עם עלייתו לקוקפיט הוא פיזר את הציוד האלקטרוני בין האנשים בקוקפיט ה- VHF היה בידיו של קדם. הטלפון הלוויני היה בידיו של מאיר.


MAYDAY, MAYDAY, MAYDAY… DRAGON LANCE!

קדם הוציא קריאת MAYDAY מסודרת

MAYDAY, MATDAY, MAYDAY

Dragon-Lance, Dragon-Lance, Dragon-Lance

MAYDAY Dragon-Lance

Our position is: ………….Lat, ……………. Long

Taking on water and going under

6 people on board going to life-raft.

MAYDAY Dragon-Lance.

האם משהו שומע אותנו?

עבור.

על הקריאה הזאת לא באה כל תגובה.

נסיון שני גם הוא כשל.

לאחר הנסיון השלישי הוקם הקשר עם ה-"גמא"

MAYDAY Dragon-Lance

This is Gama,

We read you load and clear.

(עברו לעברית)

קדם: האם אתם רואים אותנו ?

הגמא: כן,

קדם: האם אתם בדרכם אלינו?

הגמא: כן,

קדם: תודה

מנוע היאכטה עוד פעל והיא המשיכה בהפלגה. האסדה המשיכה להיסחף לאורך דופן שמאל והגיעה לירכתיים. פתח האסדה פנה לכיוון הסירה. ביד אחד החזקתי את האסדה וביד השניה פתחתי את הלוקר האחורי מתחת למושב ההגאי. בלוקר זה החזקנו את מלאי מי השתיה. עליזה הוציא שישיית מים וזרקה אותה לתוך האסדה.

הוחלט לעבור לאסדה. כולנו היינו מוכנים וערוכים לנטישה. אך החרטום עדיין לא שקע מתחת למים ואנחנו התמהמנו עוד 60-90 שניות. אם בדרך נס היתה נקלעת בועת אויר גדולה מתחת לסיפון היא היתה עוצרת את שקיעתה של היאכטה. והרי תמיד נאמר שהמקום הבטוח ביותר של הימאי הוא ביאכטה. לאחר עוד דקה, שנראה כאילו עברה מהר מאד, אמר כוכב "החרטום מתחת למים קופצים". באותו רגע היה ברור - עכשיו צריך לקפוץ לרפסודה.

עליזה קפצה ראשונה, היא התמהמהה לרגע וכוכב עזר לה בדחיפה. העברתי את הפיינטר לכוכב. הפיינטר ארוך דיו ונקשר לריילינג האחורי של היאכטה.

על סדר הקפיצה יש עדיין חילוקי דעות: אחרי עליזה, קפצנו מיכה, עמוס, קדם, כוכב ומאיר, או אולי היה זה בסדר אחר. הקפיצה היתה מאד מסודרת קופצים למרכז האסדה ומיד זזים הצידה כדי שהבא בתור יוכל לקפוץ גם הוא למרכז האסדה. קפיצה והצידה, קפיצה והצידה. הסדר השתבש מעט לאחר שכוכב קפץ לאסדה. הם רצו לראות את היאכטה שוקעת ומאיר נפל על החבר'ה בפתח – קדם וכוכב זחלו על הרגליים שלהם פנימה לצד האחורי, הרחוק מהפתח.

במקביל, ניסה מאיר להקים קשר עם העולם באמצעות הטלפון הלוויני ( Iridium ) אך זה נדלק לחלקיק שניה, מצמץ באור ירוק ונדם לנצח. כשחזרנו הביתה הסתבר שהמכשיר מלא קורוזיה שתקפה אותו אי שם במהלך ההפלגה.

את סדר הקפיצה, כאמור, אני לא זוכר, אבל כשאני קפצתי, כבר ראיתי את היאכטות שהיו מערבית לנו פונות לכיווננו. כוכב ניתק את הפיינטר מהרפסודה ואנו התחלנו להתרחק מהיאכטה השוקעת.

כוכב וקדם נשארו עם חצי גופם מחוץ לפתח הרפסודה. קדם צילם את שקיעתה וכוכב צפה באהובתו יורדת למצולות. היאכטה שקעה כשחרטומה פונה מזרחה עם ליסט חזק לצד שמאל שלה.

ארבעה יושבים בתוך הרפסודה ושניים נוספים יושבים על ברכיהם, כשאת חצי גופם העליון אני לא יכול לראות. זו התמונה הזכורה לי מתוך הרפסודה.

לאחר כמה דקות נשמע קולו של כוכב שאמר "זהו זה, הלכה".

ההצלה מגיע

עוד כמה דקות עברו ושמענו מעלינו קולות. זאת היתה ה"גמא" שבאה לעזרתנו. ה"גמא" הגיעה בתנועה מהירה משלנו. אנשי צוותה ניסו לזרוק לנו חבל, כוכב וקדם החלו לחתור עם הידיים בכדי להגיע אליו, שפריצים נכנסו לתוך הרפסודה.

הדקות הראשונות בתוך הרפסודה עברו במהירות. משום מה לא יכולתי להרגיש את הים הסוער שהיה מסביבנו בתוך הרפסודה.

המרחק בינינו לבין ה"גמא" הלך וגדל, כוכב וקדם לא הצליחו לתפוס את החבל שנזרק לעברם. ה"גמא" ניסתה לתקן מיקום, אבל לא הצליחה. תוך שה"גמא" מנסה לשפר מיקום ולבצע גישה חוזרת הגיעה ה"לינדה" שעקפה את האסדה וחיכתה לנו במורד הרוח. האסדה נצמדה לירכתיי ה"לינדה".

גם את סדר העלייה מהאסדה ל"לינדה" איני זוכר, אבל אני זוכר שכשהגיע תורי לעלות מהאסדה הוצאתי את הראש מהפתח וראיתי מעלי את תחתית ה"לינדה". ראיתי איך הדבר העצום הזה נופל על האסדה שמתחתיו. אני זוכר את המחשבה שעברה בי "להגיע לכאן ולהיהרג?" אבל היאכטה החליקה על דופן האסדה. אני זוכר יד מושטת אלי. תפסתי אותה ויחד עם תנועת הגלים הורמתי על סיפון ה"לינדה". היד הייתה ידו של שמוליק מרחב.

האחרון שהיה באסדה היה מאיר. החבל שנזרק מה"לינדה" לא נקשר משום מה לאסדה ומאיר מצא את עצמו מושך בכל כוחו בחבל על מנת לקרב מחדש את האסדה לספינה כשמצד שני, צוות ה"לינדה" מושך- כמו בתחרות משיכת חבל. המאמץ נשא פרי אך האסדה נצמדה הפעם לדופן השמאלי של הספינה הגבוה בהרבה מהירכתים. מאיר עזב את החבל, זינק ונתפס בריילינג. מכאן, בעזרת אנשי ה"לינדה", כבר התגלגל פנימה מעל הכבלים.

האסדה החלה להסחף במורד הרוח, ניסינו עוד לרדוף אחריה לכמה שניות כדי להטביעה, אך היא הייתה מהירה מאיתנו.

הניצולים על ה- "לינדה"

לאחר ניסיון המרדף הקצר אחרי האסדה, היא הסתובבה ופנתה שוב צפונה. בדיעבד, ברור שבזמן שהיא העלתה אותנו על סיפונה היא חזרה דרומה לכיוון המיצר. עד כמה והיכן בדיוק היינו באותו הרגע אני לא יכול לדעת, אך כשהיא הסתובבה בא גל ושטף את הסיפון. ב"לינדה" הקוקפיט מאד גבוה ואינו שקוע כמו ברוב היאכטות. הגל ששטף אותנו הפיל אותי על משטח הברזל שהיה מאד חלק. אני לא זוכר עד כמה הייתי רטוב כשעליתי עליה אך לאחר הגל הזה הייתי רטוב עד שד עצמותי. חלק מהצוות היה לבוש בבגדי סערה ולחלק אחר נמצאו בגדים חלופיים. אך אני, הייתי במכנסי הטרנינג שלי ובחולצת הטריקו. לאיש לא היו בגדים במידותיי.

ירדנו לתוך הסלון. ה"לינדה" אולי נוחה לששה אנשי צוות אבל כעת, היינו שלשה עשר איש. מזג האויר לא איפשר לאיש מלבד אנשי המשמרת להיות בחוץ. ישבנו כולם בסלון וחלקנו על המושבים, עליזה על הספסל המרכזי, אני על הריצפה. אני התכסתי עם שארית השמיכה שירדה מהספסל עליו שכבה עליזה. היה קר ורטוב. הדבר היחד שרציתי באותו הרגע זה להגיע ליבשה.

לאחד מאנשי הצוות של ה"לינדה" היה טלפון סלולרי שעבד. הותר לכל אחד לעשות שיחת טלפון אחד. התקשרתי לטלפון הסלולרי של יהודית (אשתי) אך זאת ישנה ולא ענתה. השארתי רק את ההודעה "עכשיו אצלי הכל בסדר" וניתקתי.

שבתאי לוי חילק מיד את אנשי הצוות החדש למשמרות. את כוכב הוא שלח להגה. רטוב, עדיין לא מעכל, הוא חזר ועלה לסיפון כדי לשבת ליד ההגה. אני הודעתי שבבגדים בהם אני לבוש, אני לא יכול להיות בקור וברוחות האלה בחוץ. טענה שנתקבלה, אבל מיד נוספה לה תורנות לילה – משמרת עוגן.

אני מניח שכל תהליך העלתנו מהרפסודה ל"לינדה" נגמר בערך בארבע אחר הצהריים. גם ה"לינדה", אף ששקלה פי שלוש או ארבע מה"דרגון-לאנס" התנדנדה על הגלים בטרוף. במשך תשע השעות הבאות נלחמה בגלים וברוח כדי להתקדם. לקראת אחת אחר חצות של יום ראשון הגענו לדהב. אף שהמנוע עבד במלוא עוצמתו עברנו את 20 המייל בין מייצרי טיראן ומפרץ דהב במשך תשע שעות, שני קשר בממוצע. שבתאי החליט שהצוות עבר מספיק חוויות ליום אחד וצריך לנוח. נכנסנו עם הרבה יאכטות אחרות למפרץ בדהב למנוחת לילה. זרקנו עוגן בעומק של 10 מטרים.

מנוחה והתארגנות במפרץ דהב

אחרי שנת הצהריים הקשיבה יהודית להודעתי. מיד עם סיומה התקשרה תמי, אשתו של מיכה וחברתה מזה הרבה שנים: "שמעת? הסירה טבעה". עכשיו כבר התבררה גם הודעתי המוזרה.

יהודית התקשרה לאמנון, זה יצר קשר עם ההרמוני, ואלה קראו לי בקשר. כך נוצרה שיחת הרדיו-טלפון ביני לבין הבית.

התארגנו למשמרת לילה, זאת אומרת, הצוות "החדש" שהיה עכשיו מופקד על משמרת העוגן. ראשון בין השעה 0100 לשעה 0200 היה מיכה. אני עליתי אחריו. הרוח שרקה מסביב, אך לבדוק האם העוגן תפוס היה קל מאוד. החרטום הצביע אל אנטנה בחוף עליה היתה תאורה. מימין לנו היתה יאכטה עם אורות עגינה. כל שהיינו צריכים זה לבדוק את הזוית לשני מקורות האור האלו. ליתר בטחון היה לידינו GPS ידני רק כדי לראות שגם הוא מראה מהירות תנועה אפס. הדבר היחיד שאפשר לציין במשך השעה הזאת הוא, שאף שהייתי לבוש באיזה מעיל שלא נסגר על הבטן והשרוולים היו קצרים בכמה מידות ואף שמעל כל זה הייתי מכוסה בשמיכה, הקור חדר לעצמות.

אני רוכש כבוד רב לצוות ה"לינדה". כדי לאכלס אותנו הם ויתרו על הנוחיות הבסיסית שלהם. הצפיפות היתה גדולה, שלשה עשר איש על ה"לינדה" היה הרבה יותר מדי. מי השתיה נגמרו. היה לנו ברור שצריך להתפזר כדי שכולם נגיע בשלום.

אני עליתי מול ההרמוני ברדיו ושאלתי אם הצעתם עדיין בתוקף, והאם הם מוכנים לקחת אותי אליהם? כך העברתי את היום האחרון בשינה כמעט רצופה, מדהב אותה עזבנו בשעה 0600 לאילת אליה הגענו בשעה 2030.

כשהגעתי לאילת רציתי דבר אחד יותר מכל - לדרוך על קרקע יציבה.

 

עוד מאמרים בנושא: מצבי חרום והצלה

 
 
כל הזכויות שמורות לחדשות שיט © sailing-news.co.il וובמאסטר | מודעות לוח | אתרי שיט | פרסום באתר